'Haguigah
Daf 17a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵעֵידוּתוֹ שֶׁלְרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּתַנִּינָן 17a תַּמָּן. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָה הַסּוֹלֶת וְהַקְּטוֹרֶת הַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן. שֶׁפָּסַל אֶת כּוּלָּן׃ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁכְּלֵי שָׁרֵת מְחַבְּרִים. וּמַה בָּא לְהָעִיד. עַל שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת שֶׁיְּהוּ מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי זְמִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנִי מַה אָֽמְרוּ. שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. רִבִּי אָחָא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁכְּלֵי שָׁרֵת מְחַבְּרִין. מַה בָּא לְהָעִיד. עַל הַסּוֹלֶת וְעַל הַקְּטוֹרֶת וְעַל הַלְּבוֹנָה וְעַל הַגֶּחָלִים. נִיחָא סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה. גֶּחָלִים. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר בִּגְחָלִים שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁבְּמַה שֶׁהוּא חוֹתֶה הוּא מַכְנִיס. אֲבָל בִּגְחָלִים שֶׁל כָּל יוֹם [לֹא]. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ בְּקַב גֶּחָלִים הָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבַשַּׁבָּת כוֹפִין עָלָיו פְסַכְתֵּר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְכִי סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה וְגֶּחָלִים יֵשׁ לָהֶן שִׁיעוּר אֶצֶל זֶה. לֹא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מעדותו של ר''ע היא. האי מעלה דהכלי מצרף וכו' הנשנה במתני' ר''ע דעדיות היא דתנינן תמן רפ''ח דעדיות על הא דקתני שם ברישא העיד ר''ש בן בתירה על אפר חטאת שנגע טמא במקצתן שטימא את כולן לפי שהכלי מצרפן כאלו הן גוף אחד ועלה קתני הוסיף ר''ע וכו' וכדמפרש ואזיל והוסיף ר''ע באלו שאפילו אין מונחין בכלי שיש לו תוך מצרפן כדפרישית במתני':
יודעין היו. בלאו עדותו של ר''ע שכלי שרת מחברין מה שניתן לתוכן להיות נחשבין כאחד ומה בא ר''ע להעיד על שירי מנחות וכו' והסלת דקאמר לאשמעינן שאפי' היא משירי מנחות הכל כא' נחשב לענין שאם נגע במקצתו שפסל את כולו:
מפני מה אמרו וכו'. דבשלמא עשרון של מנחה צריכה היא כולה אלא שירי מנחות מ''ט:
מפני שנזקקו לכיליין. הואיל ונזקקו בתחלה לכלי שרת להשימן בתוכן והכלי מחברן:
יודעין היו וכו'. גם זה היו יודעין שהכלי מחבר אף לשירי מנחות ומה בא להעיד על אינך דקאמר הקטרת וכו' דאע''ג דלאו אוכלא ולאו בני קבולי טומאה נינהו קמ''ל דתיבת הקדש מכשרתן ומשוויהו מוכשרין לקבל טומאה:
ניחא סלת וקטרת ולבונה. אלא גחלים בתמיה הא מה שנשתייר הי' מכבדן לאמה כדלקמיה:
תיפתר בגחלים של יה''כ וכו'. כדתנן בפ''ד דיומא בכל יום היה חותה בשל כסף וכו' בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבין ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס אבל בגחלים שבכל יום לא כהאי דתנינן בתמיד פ''ה נתפזר ממנו כקב גחלים. כשעירה לתוך של שלשת קבין והיה מכבדן לאמה ובשבת שאסור לכבות היה כופה עליו פסכתר סיר גדול:
אמר ר' מתניה. לעולם בגחלים שבכל יום ושנשתיירו קודם שהיה מכבדן לאמה דוכי סולת וכו' יש להן שיעור שלא יתקדשו אצל זה לענין חיבור דאיירינן ולאו אמרינן דהטעם לשירי מנחות מפני שנזקקו לכליין בתחלה והכא נמי בגחלים מפני שנזקקו לכליין בהמחתה שהיה חותה בתחלה ואף מה שנשתייר הכלי מחברן:
'Haguigah
Daf 17b
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. קוֹמֶץ מָהוּ שֶׁיִיקָרֵב בִּשְׁנֵי כֵלִים. הָתִיב רִבִּי חָנִין. וְהָא תַנִּינָן. הַכֶּלִי מְצָרֵף. אִין תֵּימַר שֶׁקּוֹמֶץ קָרֵב בִּשְׁנֵי כֵלִים. וְלֵיי דָא מִילָּה תַנִּינָן. הַכֶּלִי מְצָרֵף. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרוֹמִייָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. שְׁיֵּרֵי מְנָחוֹת מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. לֹא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. וְהָכָא שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. וְכִי סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה וּגְחָלִים לֹא בְכַמָּה כֵלִים הֵן קְרֵיבִין. וְאַתְּ אָמַר. הַכֶּלִי מְצָרֵף. וְהָכָא הַכֶּלִי מְצָרֵף. כַּהֲנָא שָׁאַל לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. מִנְחָה חֲלוּקָה (בְבִסָּה) 17b [בְגַסָּה]. נִיטְמֵאת זוֹ נִיטְמֵאת זוֹ. אָֽמְרוּן לֵיהּ. נִיטְמֵאת זוֹ נִיטְמֵאת זוֹ. וְקָֽפְצָה טוּמְאָה. אָֽמְרוּן לֵיהּ. וְקָֽפְצָה טוּמְאָה. אֲפִילוּ אֲחֶרֶת בֵּינְתַּיִים. אָֽמְרוּן לֵיהּ. אֲפִילוּ אֲחֶרֶת בֵּינְתַּיִים. קוֹמֶץ מִזּוֹ לַזּוֹ. אָֽמְרוּן לֵיהּ. שְׁמוּעָה לֹא שְׁמַעְנוּ. מִשְׁנָה שָׁנִינוּ. כַּהִיא דְתַנִּינָן לְתַמָּן. שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמָצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בְזוֹ. אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּשֵׁירוֹת. וְאִם לָאו פְּסוּלוֹת. [וְ]אִין שְׁיֵרֶיהָ שֶׁל זוֹ מַפְסִיקִין לְזוֹ. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בֵשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ מִזּוֹ עַל זוֹ. נִיטְמֵאת זוֹ נִיטְמֵאת זוֹ. הָאֶמְצָעִית לֹא נִיטְמֵאת. לֹא כֵן תַּנֵּי. כַּ֥ף אַחַ֛ת. שֶׁהִיא עוֹשָׂה מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ אַחַת. אָמַר רִבִּי חִינְנָה. אֵין הַכֶּלִי מְצָרֵף אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ.
Traduction
R. Aboun b. Hiya demanda: si, pour offrir une poignée de farine on l'a présentée en 2 vases, qu'arrivera-t-il? —Quoi, répliqua R. Hanin, n'est-il pas dit que le vase sert toujours à joindre le contenu; on ne saurait admettre l’hypothèse d'une offrande régulière de la farine divisée en 2 vases pour cette poignée, en présence de l'expression ''le vase joint.'' —Ceci ne prouve rien, oppose R. Eleazar du midi, puisque R. Yossé b. R. Zemina a dit au nom de R. Yohanan, que les reliquats d'offrande sont considérés comme joints entr'eux en raison de leur jonction originaire dans les vases, et c'est précisément ici le cas de l'emploi des 2 vases. D'autre part, R. Matnia fit observer que la farine, l’encens, le parfum, passent forcément par plusieurs vases, et pourtant il est dit à leur égard: ''le vase les joint'' (au point de vue de la propagation de l'impureté); il en sera donc de même ici pour l'expression ''le vase joint'' à l'égard du reliquat de farine. Cahana demanda aux rabbins de Babylone: si, après avoir divisé en 2 une offrande de farine mise dans un grand vase, l’une devient impure, l’autre l'est-elle aussi par le fait de sa place? Oui, répondirent-ils, l'impureté se propage. Est-ce à dire que l'impureté saute, puisqu'il n'y a pas de contact? Oui, répondirent-ils, y eût-il même un corps étranger entre ces 2 parties. Par suite de cette jonction fictive, est-il permis d'utiliser les 2 parties en prenant la poignée? —Nous n'avons pas entendu formuler de tradition à cet égard; mais il y a une Mishna qui dit (94)(Menahot 3, 4).: Si 2 offrandes de farine dont on n'a pas encore prélevé la poignée sont mêlées (se touchent), aussi longtemps qu'il y a de chaque côté une quantité suffisante à la prise de poignée, elles restent valables; si non, elles sont impropres au culte, bien que les restes de l'une touchent à l'autre (donc la jonction est admise aussi pour la prise de poignée). R. Jacob b. Aha ou R. Yassa vint dire au nom de R. Yohanan; il est permis d'utiliser pour une poignée 2 parties séparées se trouvant dans le même récipient; et si l'une est devenue impure, l'autre le sera aussi, sauf s'il y a une autre partie au milieu (en ce point, il diffère des rabbins). Mais n'a-t-on pas enseigné que des mots une coupe (Nb 7, 14) on déduit que tout son contenu est un (tout est joint)? —Non, dit R. Hinena, le vase ne réunit que ce qui lui est attaché (d'un de ses côtés, non le milieu).
Pnei Moshe non traduit
קומץ מנחה מהו שיקרב בשני כלים. וקס''ד דהכי קא מיבעיא אם היה בכלי אחד וחלקו להקריבו בשני כלים:
התיב ר' חנן. מאי קא מיבעיא ליה והא תנינן הכלי מצרף וקס''ד דלענין הקרבה קאמר ואין תימר שקומץ קרב בשני כלים אע''פ שהקדישו בכלי אחד קשיא וליידא מילה תנינן הכלי מצרף לאיזה דבר ליבעי צירוף הרי יכול לחלקו ולהקריבו בשני כלים וא''כ לא יהא זה אלא כמי שחלקו בידים להקריבו בשני כלים אלא לאו דה''ק הכלי מצרף שאפילו נחלק לשנים מצרף למיחשביה כאחד ומקריבו באותו כלי אחד וא''כ ש''מ שאין לחלקו להקריבו בשני כלים:
אמר ר' אלעזר מדרומייא. מהא לאו ראיה דהרי לא כן אמר ר' יוסי וכו' לעיל דטעמא שאמרו שירי מנחות מחברין את עצמן מפני שנזקקו לכליין בתחלה והכא נמי הא דקתני הכלי מצרף בשנזקקו בתחלה בכלי אחד ועלה הוא דקתני הכלי מצרף שאע''פ שלאח''כ נחלק לשנים הכלי מצרפן וכי קא מיבעיא ליה לר' בון בר חייה בשלא נזקקו בתחלה בכלי אחד אלא שבתחלה נתנו להקומץ בשני כלים ומהו שיקריבו כך:
אמר רבי מתנייה וכי סלת וכו' לא בכמה כלים הן קרבין. בתמיה והרי סלת בתחלה נותן עשרון בכלי וקומץ ונותן בכלי שרת אחר וכן הקטרת נותנה בבזך מתוך הכלי. וחופן מזה וכן הלבונה שנתונה אח''כ מתוך הכלי על המנחה להקריבה והגחלים מהמחתה שחתה מעל המזבח למחתה אחרת כדתנינן והובא לעיל:
ואת אמר הכלי מצרף. ולענין מאי יהא הצירוף אלא דלא כדסלקא אדעתך דלענין הקרבה קאי דלא איירינן אלא לענין טומאה שאם נגעה באחד מהן הכלי מצרף ונטמאו כולן כדקתני בהאי מתני' דעדיות והכא נמי הכלי מצרף דקתני במתני' לענין טומאה מתפרשא:
כהנא שאל לרבנן דתמן. בבבל:
מנחה חלוקה בגסה. הכלי שנותנין בו העשרון ובוללין שם ונקראת גסה או ביסא ואם חלקו והניחו ונטמאת זו אם ניטמאת זו וממתני' דקתני הכלי מצרף ליכא למיפשט דשמא היכא דנגעי בהדדי מיירי:
אמרו ליה נטמאת זו ניטמאת זו. דהכלי מצרף תנן ולא קתני מחבר ומצרף משמע אע''פ שאין נוגעות זו בזו מצרפן להיות כאחת:
וקפצה טומאה. וכי קפצה טומאה מזו לזו הרי אינן נוגעות:
אמרון ליה. אין וקפצה טומאה דלהכי אמרינן הכלי מצרף:
אפילו אחרת בנתיים. אם אפי' יש אחרת בין ב' החלקים מצטרפין לטומאה:
אמרו ליה. אין אפי' יש אחרת בנתיים מצטרפין:
קומץ מזו לזו. אם יכול לקמוץ מזו על זו דצירוף מדאורייתא ול''ש לחומרא כגון טומאה ול''ש לקולא כגון קמיצה עושה הצירוף כאלו נוגעין זו בזו או דילמא צירוף מדרבנן הוא ולחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן:
א''ל שמועה לא שמענו. בזה אבל משנה שנינו כהאי דתנינן תמן בפ''ג דמנחות שתי מנחות וכו' אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה. שנתערבו זו בצד זו ונשאר מהן כדי קומץ שלא נתערב כשירות ואם לאו פסולות דכתיב מסלתה ולא מסלת חבירתה וש''מ דכי יכול לקמוץ כשירות ואע''ג דהך דמערב לא נגע בקומץ אלמא דצירוף מדאורייתא וכדמסיק וכי אין שיריה של זו מפסיקין לזו ואפ''ה מהני צירוף:
אתא ר' יעקב בר אחא וכו'. וקאמר בשם ר' יוחנן בהדיא קומץ וכו' וכן ניטמאת וכו' והאמצטית שבנתיים לא נטמאת. ופריך לא כן תני כף אחת וכו' ואם כן הכל נעשה כאחת ואף האמצעית:
אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא אסור לו. אסור לשון קשור הוא כלומר מה שקשור וצריך לכלי והואיל מה שבאמצע א''צ לכלי שאינו מצטרף עם אלו למנחה אחת אינו מצטרף נמי לטומאה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. צְרִיד שֶׁלְמְנָחוֹת מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה מִינְייָן. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָֽכְתִיב מִֽכָּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָבֹא עָלָי֛ו מַיִ֭ם יִטְמָ֑א. אֶת שֶׁטּוּמְאָתוֹ עַל יְדֵי מַיִם עוֹשֶׂה מִינְייָן. אֶת שֶׁאֵין טוּמְאָתוֹ עַל יְדֵי מַיִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִינְייָן. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. הֶרֵי נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר הֲרֵי הִיא מְטַמָּא טוּמְאַת אוֹכְלִים בְּלֹא הֶכְשֵׁר וּבְלֹא טוּמְאָה. מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפָהּ לְטַמְּאוֹת טוּמְאָה חֲמוּרָה. מַאי כְדוֹן. מִֽכָּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֗ל. אֶת שֶׁטּוּמְאָתוֹ מִשֵּׁם אוֹכֶל עוֹשֶׂה מִינְייָן. וְאֶת שֶׁאֵין טוּמְאָתוֹ מִשֵּׁם אוֹכֶל אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִינְייָן.
Traduction
R. Simon b. Lakish demanda (95)B., Hulin 36a.: est-ce que le déchet de pâte provenant de l'offrande, en devenant impur, est susceptible de constituer à son tour des degrés d'impureté? —Non, répondit R. Eléazar, puisqu'il est écrit (Lv 11, 34): tout aliment qui pourra être mangé, sur lequel sera survenu de l'eau, est susceptible d’impureté; donc, ce qui a le caractère contagieux par l'eau peut transmettre l'impureté à d'autres objets, non ce qui n'a pas été mouillé par l'eau (comme le déchet de pâte). —Mais, objecta R. Juda, est-ce que la charogne d'un oiseau pur ne rend pas les aliments impurs, bien qu’il n'y ait pas eu d'appropriation par l'eau, ni d'autre impureté? -C'est qu'elle finira par constituer une impureté grave. Quelle est en somme la règle pour le déchet d'offrande de farine? On déduit du verset (précité), de tout aliment qui peut être mangé, que si l'impureté provient d'un aliment (liquide), elle se propage; si non, elle ne se propage pas (et le dit déchet est en ce cas).
Pnei Moshe non traduit
צריד של מנחות. לשון יבש כלומר אלו הקרטין סלת שלא נתערב בהן שמן ונשארו יבשין וקי''ל דחיבת הקדש מכשיר לקבל טומאה אע''פ שלא הוכשר במשקה ומיבעיא ליה מהו שיעשה מנין אם למנות בו ראשון ושני לטומאה כדרך שמונין בדבר המוכשר במשקה ג''כ מהניא חיבת הקדש או דילמא לאיפסולי גופיה היא דמהניא אבל לא למנות ראשון ושני:
התיב ר' אלעזר והכתיב וכו'. ויטמא היינו נמי לטמא אחרים ועושה מנין ואת שאין טומאתו ע''י הכשר מים אלא ע''י חיבת הקדש אינו עושה מנין שיהא מטמא נמי לאחרים ולמנות בו ראשון ושני:
הרי נבלת עוף הטהור. שאינה צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלים בלא הכשר ובלא טומאה אחרת כדתנן בריש מסכת טהרות י''ג דברים נאמרו בנבילת עוף הטהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלים בכביצה וכו' ומשני שאני נבילת עוף הטהור מפני שסופה לטמא טומאה חמורה שהיא מטמאה בגדים בכזית בבית הבליעה כדתנינן שם:
מאי כדון. מאי הוי עלה:
מכל האוכל. כתיב את שטומאתו משום אוכל כלומר שהטומאה באה עליו כשאר אוכל וזהו ע''י הכשר עושה מנין יצא זה שאין טומאתו באה אלא משום חיבת הקדש. ובבבני פ''ב דחולין דף ל''ו ול''ז נשארה הבעיא בתיקו וה''ז ספק אם האוכל שניטמא בלא הכשר משקה אלא מחמת חיבת הקדש נוגע באוכל שני שהוכשר ה''ז השני ספק מפני שהראשון לא הוכשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source